עין נטפים - מפעלי מים וביוב אילת בע"מ ואח' נ' טואנה ואח'

פסק דין

1.הנתבע היה בזמנו המחזיק בנכס שנקרא מוסך אידיאל (להלן: "המוסך"). המוסך הינו חלק מנכס גדול יותר הכולל מספר נכסים נוספים (להלן: "המתחם") וכולם בבעלות צד ג'.

הנתבע החזיק במוסך מכח הסכם שכירות עד תחילת שנת 2010, אז החליט צד ג' להפסיק את קשר השכירות ודרש מהנתבע לפנות את המוסך, כמפורט בתצהירה ובעדותה של גב' סיגל טלקר (פרו' 24.02.14 עמ' 14 שו' 1 – 22, עמ' 9 שו' 10 עד עמ' 10 שו' 18).

הנתבע סירב לפנות את המוסך ונשאר להחזיק ולהשתמש בו ללא הסכם שכירות והמשיך לשלם שכר דירה מופחת לפי רצונו ובניגוד לעמדת צד ג'.

2.התובעת מספקת מים למתחם דרך שעון מים ראשי וממנו מחולקים המים לכל נכס במתחם בנפרד, לפי שעונים ספציפיים, לרבות למוסך, כאשר המוסך מחויב בצריכה הפרטית שלו בצירוף החלק היחסי שלו בצריכה המשותפת, כפי שהסבירה עדת התביעה בעדותה בבית המשפט (ע' 1 שו' 23).

3.לקראת סוף שנת 2011 הגישה התובעת לנתבע חשבון מים גבוה במיוחד. התובעת הבהירה כי היא שוכנעה שהייתה נזילה במתחם ולכן הפחיתה את החשבון כפי שמתחייב על פי החוק וכמוסבר בכתב התביעה.

הנתבע וצד ג' אינם חולקים על סכום התביעה והמחלוקת היא בינם לבין עצמם, מי מהם חייב לתובעת את סכום התביעה. אמנם במסגרת החקירות והסיכומים עלו טענות שונות גם בעניין זה, אולם בכתבי ההגנה של הנתבע וצד ג' לא נטען מאומה נגד סכום התביעה ולפיכך הנני קובע שסכום זה אינו שנוי במחלוקת.

4.הנתבע טוען שנזילת המים ארעה בשל נזק לצנרת ולפיכך הנזק חל על צד ג', מי שהשכיר לו את המוסך.

צד ג' טוען כי הנתבע החזיק בנכס בניגוד לרצונו, לא שילם לו את מלוא שכר הדירה הנדרש וגם שכר דירה שכן שולם לכאורה, שולם בשיקים שחלקם חזרו מהסיבה אכ"מ.

זאת ועוד: צד ג' טוען שהנתבע שכר את הנכס לשימוש כמוסך ובפועל הוא גם התגורר במקום, בניגוד לרצון צד ג', עובדה בה הנתבע מודה (עמ' 14 שו' 11 – 22, עמ' 16 שו' 10, שו' 20 – 32, עמ' 9 שו' 10 עד עמ' 10 שו' 18, עמ' 11 שו' 11).

5.צד ג' מתאר (ע"ה מס' 4, גב' טלקר) כיצד ברגע שנודע לה על נזילת מים היא סגרה את ברז המים הראשי כדי למנוע נזילות מים אולם לאחר מכן הנתבע פתח את ברז המים ובכך גרם לנזילת מים כבדה (עמ' 15 שו' 16, עמ' 18 שו' 6 – 20, עמ' 19 שו' 18).

הנתבע כופר בטענה זו אולם הנני נותן אמון מלא בעדותה של גב' טלקר אשר נשמעה לי אמינה והתרשמתי מכנותה.

6.צד ג' תיארה כיצד פנתה, מיד עם היוודע דבר נזילת המים לחברת הביטוח בה מבוטח הנכס ודאגה לתקן את הנזילות.

7.אינני מקבל את טענתו של הנתבע, לפיה הוא פנה לדווח לתובעת על נזילת המים ונענה על ידה שהוא לא יחויב בגין צריכת המים.

הנתבע טוען שבמשרדי התובעת אמרו לו שהוא לא חייב בגין צריכת המים אולם למרות זאת הפנו אותו לקבל הסבר במשרד עוה"ד שלהם, מה שאינו נשמע סביר בעיני מכיוון שאם אמרו לו שאינו חייב מאומה אין יותר מה להסביר...(עמ' 8 שו' 21 עד עמ' 9 שו' 3).

באותה מידה אינני מקבל גם את גרסת הנתבע לפיה גם צד ג' אמר לו שהוא לא חייב לשלם בגין צריכת המים (עמ' 12 שו' 1).

8.אינני מקבל גם את טענתו של הנתבע לפיה צד ג' התרשל ונמנע במכוון מלתקן את נזקי הצנרת. ראשית, משום שכפי הנטען (ולא ניסתר), לצד ג' היה ביטוח ולא הייתה להם כל סיבה לעכב את הטיפול בצנרת (עמ' 17 שו' 29) ושנית, מכוון שהזנחת הטיפול גורמת נזק גם לצד ג' עצמו, שהרי מדובר בצריכה משותפת כפי שהוסבר לעיל.

9.סיכומו של דבר, הנני פוסק כי התביעה מתקבלת במלואה כך שהנתבע וצד ג' ישלמו לתובעת את סכום התביעה, כשכל אחד מהם ישלם מחצית מסכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 08.01.12 ועד התשלום בפועל ובצירוף 8,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כ"א מהם יישא במחצית מההוצאות).

הטעם להחלטתי הנ"ל הינו כי באופן עקרוני בעל הנכס הוא שאחראי לשלמות צנרת המים שבמתחם, כלומר צד ג', בפרט לאור העובדה שבתקופה קצרה יחסית אירועו מספר פיצוצים בצנרת, 6 – 7 לדברי צד ג' (עמ' 19 שו' 31).

יחד עם זאת, התחשבתי בהתנהגותו של הנתבע אשר המשיך להחזיק במוסך, בניגוד לרצון צד ג', התגורר במוסך, שוב, בניגוד למוסכם ולרצון צד ג' שהינו בעל הנכס, פתח את ברז המים וגרם לנזילות מיותרות.